POST

מזמן  לא  נהניתי כך ביום  של  לימודים כפי שהיה בכנס של וורדקאמפ, בו פגשתי  בלוגרים צעירים וצעירים  פחות , אשר באנו ללמוד מבעלי  ניסיון,אנשי מקצוע  מעולם  האינטרנט, העסקים  והאקדמיה.

הנני  די  חדש  בתחום (עוד לא שנה), שמחתי להכיר ולפגוש  לראשונה, את  חנית  ואלעד, שעזרו לי רבות ועדיין עוזרים  בצעדיי  בבלוגוספרה. למדתי  לדעת שהם  מייסדי  בלוגלי  שמשמשת  בסיס  לאתר זה.

גם  התברר  לי שכנירא  אני  הבלוגר  המבוגר  בארץ (77) וזה  זיכה  אותי  לנשיקה  מהמרצה  האורחת  מארה”ב  לורל ואנפוסן, שגם  חתמה  לי  על  ספר  שלה.

כל אחד  שואל את  עצמו  איכן  הייתי  ביום  הרצח  של  יצחק  רבין ?

אני זוכר היטב את  עצרת  השלום ,החזרה הביתה לירושלים, כשהרדיו  במכונית  מבשר  על ההתנקשות ולאחר  מכן  על  מותו  של  ראש  הממשלה. ההלם  לא  נתן  מנוח , והרצון  להבין, ואולי  לנקום  בכל  אותם  המסיתים אשר  הובילו למעשה  המתועב.

גרנו קרוב  לכנסת,  והתמונות  של  ילדי  הנרות, ולאחר מכן ההלוויה בהשתתפות  של  גדולי  העולם, חקוקות  בזכרון.

ממשלת  פרס  הקצרה  וניצחון  הליכוד  בבחירות הוסיפו  להלם.

שום  דבר  לא  חזר  לעצמו , וכל  12  השנים האלה , לא  החזירו  ביטחון  בדמוקרטיה ולא  תקווה  לשלום. ההקצנה 

 בציבוריות  הישראלית רק  גדלה , וכל  אחד  מבקש  חשבון  נפש  מהאחרים.

אחוזי  הצבעה  נמוכים  גם  אומרים  שמעשה עלים  נוסף  יכול  בהחלט  להתרחש , כתחליף לפעילות  פוליטית  לגיטימית.